הרב חיל זלוסטובסקי

הרב חיל זלוסטובסקי

 

כצאצא לשושלת רבנים אורתודוקסיים קיבלתי חינוך רבני קפדני. אני מודה לאלוהים שנתן לי את היכולת השכלית לסיים את לימודי בבתי המדרש הרבניים בגיל שבע עשרה ולהגיע להישגים מכובדים ביותר. בכל זאת, ההישגים המכובדים האלה לא סיפקו אותי והמשכתי ללמוד בעניין רב תלמוד, שולחן ערוך ומקורות רבניים אחרים. כשהגעתי לגיל עשרים ידעתי בעל פה את התלמוד ופרשנויות אחרות לתנ"ך. רבנים רבים נהגו להתייעץ אתי בנושאי כשרות בזכות הבקיאות הרבה שלי וקיבלו את החלטותיי על אף גילי הצעיר.

 

בגיל עשרים וחמש נתמניתי לרב בדובנו שבפולין. הייתי אורתודוקסי קפדן ודחיתי כל דעה שלא עלתה בקנה אחד עם המסורות התלמודיות. שנתיים לאחר מכן נקראתי לעיר הגדולה לודז', שם כיהנתי לא רק כרב אלא גם כפרופסור במדרשה הרבנית. בהרצאות שלי דחקתי בתלמידים לתעב את הנצרות ואת ישוע עצמו. האמנתי לכל הסיפורים הנוראיים על ישוע כפי שהם מסופרים בתלמוד.

 

אלוהים צפה בחכמתו את העתיד. באותה תקופה הכרתי שליח בשורה משכיל שהכיר את התלמוד. הוא החל בשיחה אתי. הדברים שאמר לי היו מעניינים ולכן ביקרתי אצלו לעתים קרובות. תוך זמן קצר נודע הדבר לקרובי משפחתי והם היו מוטרדים מאוד. הם שוחחו על הנושא והחליטו לכתוב בלי ידיעתי לרב הראשי בפלשתינה, הרב קוק, שהכיר את שמי מהתכתבות בינינו על כשרות. הם סיפרו לו על "הסכנה הגדולה" שנשקפה לנפשי בגלל הקשר שלי עם שליח נוצרי. קרובי המשפחה שלי הפצירו בו לרחם על נפשי ולהציל אותי "מהסכנה הגדולה" ולהזמין אותי לפלשתינה. הם ביקשו ממנו להשיג עבורי אישור כניסה לארץ. הם היו משוכנעים שכך אנצל "מהר מהשפעתו הרעה של המיסיונר המסוכן". במהלך כל אותה תקופה לא היה לי מושג מה מתרחש.

 

שבועות ספורים לאחר מכן קיבלתי מכתב מהרב הראשי. הוא כתב על דא ועל הא וציין כלאחר יד שהוא השיג לי אשרת כניסה לפלשתינה, למקרה שארצה לבוא. שמחתי מאוד לעצם המחשבה שאוכל לנסוע לארץ אבותיי וקיבלתי את הזמנתו בשמחה. חודש לאחר מכן נסעתי לפלשתינה.

 

זמן קצר לאחר שהגעתי מינה אותי הרב הראשי למזכיר הרבנות הראשית בירושלים. זאת ועוד, הוא הפגין כלפיי ידידות רבה וביקש את קרבתי. העניין שלו בי היה בולט עד כדי כך שהתחלתי לתהות אם יש לו סיבה. יום אחד שאלתי אותו על כך בכנות. הוא סיפר לי על ההתכתבות שלו עם קרוביי וניסה לשכנע אותי שדבריו של השליח הנוצרי הם שקר. כאן אני מוכרח להודות שבשלב זה דבריו של השליח חדרו למחשבותיי אבל לא ללבי. לפעמים נדרשות לאמת שנים רבות כדי לחלחל מהראש אל הלב וכך היה במקרה שלי. בעקבות השיחות עם הרב הראשי התחלתי לחשוב שייתכן שהוא צודק ואט אט שכחתי את השיחות שלי עם השליח. אחרי מותו של הרב קוק קיבלתי הזמנה ללמד תלמוד במדרשה הרבנית בתל אביב, שם לימדתי במשך שנתיים, אבל ישוע חיפש אותי.

 

יום אחד נסעתי בחברת כמה מחברי המועצה שלי ברכבת מחיפה לירושלים. באותו תא ישב מולי בחור צעיר וקרא בספר קטן. על הכריכה ראיתי בבירור את המילים "ברית חדשה" בעברית. מיד ידעתי שהוא יהודי משיחי. יהודי משום שקרא בעברית ומשיחי משום שהוא קרא את הברית החדשה. בנוכחות חברי הוועדה שלי הרגשתי מחויב למחות בפני הבחור ולגעור בו על שהוא קורא ספר אסור בתכלית איסור כמו הברית החדשה. מתחתי עליו ביקורת קשה והודעתי לו בזאת מהי עמדתי כרב. להפתעתי הבחור הצעיר לא כעס אלא חייך אליי ואמר: "אולי תראה לי מה מפריע לך בספר הזה ואנסה להסביר לך למה הכוונה".

 

כשהוא אמר את זה נזכרתי פתאום בתקופה שבה קראתי מעט בברית החדשה, שנים רבות לפני כן, אם כי הקריאה שלי הייתה שטחית ולא חדרה ללבי. בכל זאת, ידעתי שאין בספר שום דבר פוגעני. הדבר המרגיז ביותר באותו רגע היה נוכחותם של חבריי למסע. הייתי חייב לספק לבחור מענה הולם כדי לא לפגום בכבודם כלפיי.

 

"איך אוכל להראות לך טענות שגויות בספר שנאסר עלינו לקרוא בו?" שאלתי והוא ענה: "איך אתה יכול לבקר ולשפוט משהו שאינך יודע עליו? בבקשה ממך, קודם כול קרא את הספר וכך תראה שאין בו דבר שמצדיק ביקורת". שתקתי. מה יכולתי לומר? האם לא ידעתי היטב בלבי ובנפשי שאין בברית החדשה ולו מילה אחת שאפשר לבקר או לגנות?

 

פתאום נזכרתי בשיחות שלי עם השליח מפולין. למה ברחתי מהדברים שהוא לימד אותי ושכיבדתי כל כך? המחשבות האלה הבזיקו בנפשי כברק. הבחור ללא ספק הבחין בהבעת המבוכה בעיניי. הוא לחש לי: "אני רואה שהדברים האלה מעניינים אותך. אני יכול לתת לך את הברית החדשה הזאת? בבקשה, קח אותה. יש לי עוד אחת בבית. החברים שלך אינם רואים אותה. הם מסתכלים מהחלון ומתבוננים בשדות". מיהרתי לקחת את הספר הקטן ושמתי אותו בכיסי.

 

באותו ערב התחלתי לקרוא את הברית החדשה בחדרי בירושלים, אבל לפני שפתחתי אותה התפללתי: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ (תהילים קיט 18). אלוהים בחסדו שמע את תפילתי והראה לי דברים שמעולם לא ראיתי קודם. בשעה שקראתי בספר הרגשתי שאלוהים בורא בי לֵב טָהוֹר ומחדש בקרבי רוּחַ נָכוֹן (תהילים נא 12) והיה לי אור חדש (תהילים קיט 105). קראתי את הברית החדשה בשקיקה, כמו אדם צמא שמוצא מקור מים רעננים וקרירים. בגמיעה אחת ארוכה קראתי את הבשורות של מתי, של מרקוס ושל לוקס עד שהבחנתי בשעה – שלוש לפנות בוקר!

 

עם כל דף שקראתי הלכתי והשתכנעתי שישוע המשיח הוא המשיח שהנביאים הבטיחו לנו, היהודים. לבי, נפשי ורוחי העמוסים לעייפה השתחררו לאט אבל בוודאות והתמלאו שמחה. ההרגשה הזאת הייתה חדשה לגמרי ולא מוכרת לי ולא ידעתי איך לכנות אותה באותה עת. לא יכולתי לתאר אותה, אבל היא הייתה אמתית. היו פרקים בכתבי הקודש שמשכו אותי באופן מיוחד ואני עדיין זוכר רבים מהם. הדרשה על ההר פתחה בפניי עולם חדש, עולם מלא יופי וכבוד. מי שמכריז על עולם כה מופלא לא יכול להיות רע ולא משנה מה כתוב בתלמוד. רק אלוהים עצמו יכול לומר את המילים הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן. מטורף איננו יכול לומר אותן. מהתשובות שישוע סיפק לסופרים ולפרושים ברור כשמש שהוא לא היה משוגע אלא להפך, חכם באופן יוצא דופן. לכן אין הסבר אחר מלבד העובדה שהוא אלוהים באמת, כפי שטענו גם תלמידיו (יוחנן כ 28). גם הכתוב בלוקס כג 34 הרשים אותי מאוד: וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אָבִי סְלַח לָהֶם כִּי אֵינָם יֹדְעִים מָה הֵם עֹשִׂים. ישוע, לא רחש לאויביו דבר מלבד סליחה, רחמים, אהדה ותפילה, גם כשהיה תלוי במסמרים על הצלב. הוא היה גדול מאוד מהנביאים.

 

התרגשתי בנפשי מהדברים שקראתי, עד כדי כך שלמרות השעה כרעתי ברך לראשונה בחיי והתפללתי. אנחנו היהודים מתפללים בעמידה ולא בכריעת ברך. אינני יכול לומר כמה זמן התפללתי אבל אני יודע שמעולם לא התפללתי בלהט ובכוונה כאלה. התייפחתי והתחננתי לאלוהים שיאיר את לבי. הפצרתי בו שיראה לי את האמת. מה נכון ומה לא נכון, התלמוד או הברית החדשה? ובפעם הראשונה בחיי התפללתי בשם ישוע.

 

אחרי התפילה הזאת חשתי בלבי שלום ושמחה כפי שלא היו לי מעולם, אפילו לא ביום הכיפורים, למרות הצום והתפילה הכנים שלי. מעולם לא ידעתי בוודאות כפי שידעתי באותו לילה שהתרציתי לאלוהים והתחושה הזאת, תודה לאל, נשארה אתי מאז ועד היום. ידעתי ולא היה לי כל ספק שישוע הוא המשיח המובטח ליהודים מקדם ומושיע העולם והבנתי שהוא הגואל האישי שלי.

 

אחר כך ניסיתי לישון, אבל אחרי החוויה מלאת החיים הזאת לא יכולתי להירדם. לאחר זמן קצר שמעתי קול מדבר אליי: "לעולם אל תתרחק ממני. אשתמש בך לכבוד שמי ותעיד על חסדי ועל ישועתי". זה לא היה דמיון אלא עובדה ומיד עניתי: "הנני ה'". מאז ואילך לא היו חיי שייכים עוד לי אלא לאלוהים וכך עד עצם היום הזה. ברגע הקדוש והחשוב ההוא נכנעתי לאלוהים כליל וללא תנאים. הרגשתי שאפילו זה מעט מאוד כדי לגמול לו על המעשה שעשה עבורי כשהושיע את נפשי מאבדון נצחי.

 

בהתחלה הסתרתי את אמונתי. בתוך תוכי ידעתי שהאדון ישוע המשיח הוא משיח ישראל וגואלי האישי אבל המשכתי למלא את משימותיי ואת חובותיי כרב. כך חייתי חודשיים, אבל הפכתי למדוכא ולאומלל. סוף סוף הבנתי שאינני יכול עוד לנהל חיים כפולים ואינני יכול לשרת עוד את אלוהים ואת הממון (מתי ו 24). היה עליי להודות במשיח בפומבי בלי שום קשר להשלכות.

 

באותו יום התפטרתי ממשרתי כרב. חברי המועצה התעצבו ונבוכו. הם ביקשו ממני מאוד לא לעזוב והציעו לי שכר גבוה יותר, אבל אז העדתי בפניהם בכנות שישוע הוא המשיח שחיכינו לו זמן רב ושהוא מושיעי האישי.

 

הרדיפות התחילו מיד אבל הן לא הפחידו אותי בשום אופן. ציפיתי להן. רגמו אותי באבנים ברחוב והיה עליי להישאר במיטה זמן מה והרופא ביקר אותי פעמיים ביום וחבש את פצעיי. כשחבריי האורתודוקסיים הבינו שהרדיפות אינן משפיעות עליי הם ניסו דרך אחרת: אחד הבולטים מהם בקהילה הציע לאמץ אותי לו לבן וליורש בתנאי שאתכחש לאמונה המשיחית. "אם אתה יכול לתת לי שלום בנפשי", אמרתי לו, "להבטיח לי את נוכחות אלוהים וסליחה על חטאיי, אתכחש לאמונה המשיחית", והוא ענה: "אינני יכול לעשות את זה כי אין לי מה שאתה מבקש". הוא מעולם לא ניגש אליי שוב.

 

מאוחר יותר הייתי בסכנה רבה ולא ידעתי לאן לפנות, אבל אז פגשתי מאמין אמריקני בחנות לספרי קודש. הוא שוחח אתי בעברית וכששמע שאני מאמין ושחיי בסכנה הוא ייעץ לי לנסוע מיד לביירות ונתן לי מכתב המלצה לרועה הקהילה האוונגלית שם. נסעתי ואחרי חודשיים נטבלתי. זמן קצר לאחר מכן התחלתי ללמוד בבית ספר לכתבי הקודש, עברתי את המבחנים וחזרתי לפלשתינה כדי לפעול בקרב בני עמי ולבשר להם על ישוע המשיח.

 

שיטת העבודה שלי הייתה כפולה: קודם כל הוכחתי מהכתובים שהאדון ישוע הוא משיח ישראל האמתי והמיוחל. מצאתי למעלה ממאתיים פסוקים שיכולים להוכיח את זה ללא כל ספק. שנית, הוכחתי את העליונות של עקרונות הברית החדשה על פני עקרונות התלמוד. אלוהים בירך את השיטה הזאת והאנשים שבישרתי להם האמינו שהאדון ישוע המשיח הוא גואלם.

 

   לחץ כאן כדי לקרוא יותר עדויות של רבנים