הרב צ’ארלס פרשמן

הרב צ'ארלס פרשמן

(1875-1819)

 

Freshman

צ'ארלס פרשמן נולד במיקלוש (ליפטובסקי מיקולש), עיר יפה על גדות הנהר ואג (אז בהונגריה), והיה הבכור מבין שלושה עשר ילדים. הוריו היו יהודים חרדים וצ'ארלס זכה לחינוך דתי קפדני קיצוני.

 

בגיל שמונה שנים ידע צ'ארלס לקרוא עברית היטב ולתרגם כל מילה ללא קושי ורק לעתים רחוקות היה זקוק למילון. הוא היה שאפתן וגאה מטבעו והיה נחוש בכל מאודו להפוך לרב – לא לרב רגיל כמו שפוגשים ביומיום, אלא רב גדול, כמו אלה שהנציחו את שמם והותירו את חותמם על דפי התלמוד. כשהוא חדור רצון ומטרה הוא למד את התלמוד יומם ולילה ועד מהרה היה בקיא כל כך שהוא עזר, בתשלום, לחבריו לספסל הלימודים. בגיל אחת עשרה הוא זכה להערצה בזכות הידע המדהים והאדיקות הגלויה שלו. הוא נהג לקרוא ולהתפלל הרבה מאוד בסתר, צם לעתים קרובות והקפיד מאוד לקיים את כל המצוות בדייקנות אבל למרבה הצער הוא היה גאה ומתנשא מאוד וטען שהוא ידע יותר מהמורה עצמו.

 

עסקיו של אביו עלו על שרטון ואביו הפסיד את הכול. בקושי היה בבית די לחם להשביע את תיאבונה של המשפחה הגדולה. צ'ארלס למד לבר מצווה אצל מורה פרטי, אבל כשהגיע היום אי אפשר היה לקיים את בר המצווה, כי אביו היה כה עני שלא היה לו די כסף כדי לקנות תפילין ובגדים לאירוע. צ'ארלס הושפל מאוד והחליט לעזוב את בית אביו ולהשתלב בלימודים במוסד דתי בעיר רחוקה. הוא נפרד מעל הוריו וביתו ויצא לבדו לעולם הרחב כשבכיסו פרוטות ספורות בלבד.

 

לאחר קשיים מרובים הוא הגיע לנמנסדורף, שם קיבל אותו הרב בסבר פנים יפות ולאחר בדיקה משביעת רצון אפשר לו להשתלב בלימודים במדרשה התלמודית. לתלמיד החדש היו אמצעים מוגבלים בלבד ותכופות הוא היה רעב, אבל הוא היה שמח יחסית ולמד בשקידה. בכל זאת, הוא לא התקרב ליכולת להשיג תפילין ולערוך בר מצווה. לכן הוא החליט לנסוע לפולין, שם היו מדרשות מפורסמות ליהודים צעירים. הוא יצא לדרך במטרה להגיע למדרשה היהודית שבהלשן שבמורביה (כיום הולסוב, צ'כוסלובקיה).

 

לאחר חמישה ימים של מסע מייגע הוא הגיע להלשן והשתלב מיד בלימודים במדרשה, שם הוא נשאר יותר משנתיים והצטיין בלימודיו. הוא החליט לעבור לעיר הגדולה פראג כדי להשלים את השכלתו ולהיות לרב. שוב עברו עליו ימים קשים בלימודיו אבל הוא המשיך בהם חמש שנים והשלים את לימודיו. הוא היה בקיא היטב בעברית ובספרות היהודית וגם רכש ידיעה טובה של שפות, של היסטוריה, של פילוסופיה ושל מדעים באופן כללי. הוא קיבל את התעודה שלו וזכה לציונים לשבח וחזר הביתה גאה מתמיד, כי הוא כבר היה רב ובעיניו רב בעל חשיבות לא מבוטלת.

 

במקום לחפש קהילה התחיל הרב הצעיר לחפש אישה, מצא אותה והתחתן כשהיה בן עשרים ושלוש בלבד. הזוג הצעיר נשאר לגור בבית הוריה העשירים של אשתו במשך יותר משנה. אחר כך, במקום לחפש קהילה, הם פתחו עסק. הוא נכשל פעמיים במאמציו ומפעם לפעם שירת כרב בבתי כנסיות קטנים. בסופו של דבר הוא החליט לעזוב את ארץ מולדתו ולהפליג לעולם החדש והגיע לקנדה עם אשתו ועם חמשת ילדיהם. ד"ר דה סולה, הרב של הקהילה הפורטוגזית במונטריאול, המליץ בחום על הרב ההונגרי הצעיר בפני הקהילה בקוובק וזמן קצר לאחר שהגיע לעולם החדש התמנה צ'ארלס פרשמן לרב בקהילה יהודית בקוובק. הוא התחיל ללמוד אנגלית מיד אבל התקדמותו בשפה הייתה אטית.

 

הקהילה שבה שירת הרב פרשמן הייתה מורכבת מיהודים מארצות שונות, בעיקר מגרמניה ומאנגליה. הוא ניהל את התפילות בעברית ובגרמנית ורק אחרי שחי זמן רב בקרב הקהילה ניהל לראשונה את התפילה באנגלית. היהודים האלה לא הקפידו לשמור שבת. רבים מהם יצאו מהתפילה בבית הכנסת בשבת וחזרו לעסקים שלהם או הלכו לבלות. הרב האורתודוקסי נחרד מהזלזול הזה. הוא גער ברבים מהיהודים והוכיח אותם קשות על מעשיהם, אבל ללא הועיל.

 

אט אט החלה רוח אלוהים לפעול במחשבותיו של הרב. פעמים רבות הוא ראה בזמן שהלך ברחובות את הקבוצות הגדולות שנהרו אל הכנסיות או שבו מהן והוא התחיל לחשוב על כך: "כמה חבל שהמון רב כל כך של אנשים מאמין בקלות רבה כל כך בשקר, ומשתחווה לגידוף ולאיש רשע", חשב לעצמו, ואחר כך חשב שוב: "האנשים האלה אינטליגנטים, משכילים, מכירים היטב את הטבע האנושי, אנשים שיש להם התנ"ך ממש כשם שלי יש, אנשים שמשתמשים בהיגיון ובאבחנה שלהם בכל הקשור לענייני העולם, ואני בטוח שהם אנשים שאינם שמים את ביטחונם ללא סייג באמונה הנוצרית בלא שיהיה להם יסוד מוצק שעליהם הם יכולים לבסס אותה. האם ייתכן שלמרות הכול, בדקתי רק צד אחד של השאלה? האם ייתכן שאחרי הכול הם צודקים ואני טועה?" הוא בדרך כלל הצליח לפטור את המחשבות האלה ללא כל קושי כאילו הן פיתוי מהשטן, אבל תכופות הן עלו וצצו שוב בניגוד לרצונו. פעם אחת, אחרי שדרש בפני העדה שלו על תקומת ישראל העיבו השאלות האלה על מחשבותיו יותר מתמיד והיה נדמה לו שהוא איננו מאמין לגמרי בכל הדברים שלימד את עדתו. במצב הזה של חוסר שביעות רצון ומבוכה הוא ניגש אל שולחן הכתיבה שלו ופתח אותו כשכל גופו רועד כאילו הוא עומד לבצע פשע נורא.

 

בתוך שולחן הכתיבה היה מוסתר ספר בריתות כרוך בכריכה נאה. שנים רבות לפני כן, במהלך המסע האחרון שלו בהונגריה פגש את הרב שליח יהודי בבית מלון בעיר קשוב ושכנע אותו לרכוש את הספר. הוא מעולם לא הביט בו. כשהגיע לקוובק הוא פרק את ספריו ומצא ביניהם את ספר הבריתות שחשב שהשאיר בהונגריה. הוא לקח אותו ונעל אותו במגרה עם מסמכים אישיים כדי שאשתו או ילדיו או מישהו מקהילתו לא יגלה שיש ספר כזה ברשותו. הוא הרגיש אשם שהוא לא השמיד את הספר מיד, אבל אין ספק שאלוהים הדריך אותו לשמור על הספר כדי שיוכל להביא לתוצאה הסופית. לעת עתה, בשעת הספק והחרדה הגדולים ביותר, הוא פתח את שולחן הכתיבה, הביט בספר, לקח אותו אל הספרייה ונעל את הדלת אחריו. אחר כך, כשהוא בטוח מפני כל הפרעה, הוא פתח את הברית החדשה והתחיל לקרוא כמה דפים בחיפזון. אחרי זמן קצר מאוד הוא השליך את הספר בגועל ואמר: "זה לא יכול להיות", אבל עד מהרה הוא לקח את הספר שוב, קרא בו מעט ושוב השליך אותו על הרצפה. כך הוא המשיך במשך כשעה. בסופו של דבר הוא נסער כל כך שהוא השליך אותו על הרצפה בזעם וחלק מהדפים נתלשו ממקומם. תוך רגע אחזה בו חרטה. הוא אסף את הדפים והכניס אותם למקומותיהם בספר, לקח את הספר ונעל אותו שוב במקום המסתור שלו, כשהוא נחוש בדעתו לעולם לא להביט בו שוב.

 

הגיע הערב והוא היה מוטרד כל כך שהוא לא היה מסוגל לבצע את המטלות השגרתיות שלו בבית הכנסת. הלילה עבר עליו ללא שינה ואחריו יום נוסף של מבוכה ובלבול. בסופו של דבר הוא החליט ללמוד בעיון את הנביאים ובפרט את הנבואות העוסקות בביאת המשיח. בזמן שהיה עסוק בעיון הזה הגיע רב מירושלים לביקור אצל הרב פרשמן, וזה ניצל מיד את ההזדמנות לשאול את האיש המלומד על המשיח. הרב המסכן מירושלים לא ידע כיצד לענות על השאלות, אבל הרב פרשמן התחיל לחשוב ברצינות שיש דופי באמונה היהודית ושאולי הנוצרים צודקים. הוא אפילו התחיל לבטא את מחשבותיו בקול רם בפני אנשים מקהילתו וקרא את הברית החדשה בעיון רב למרות החלטותיו הקודמות. אחד משכניו, נוצרי ירא אלוהים בשם הינטון, בילה שעות רבות עם היהודי הסקרן בשיחה על נושאים דתיים, אבל הוא לא השתכנע. יומם וליל הוא חקר את כתבי הקודש, ללא הועיל. הוא היה קרוע מספקות כשהוא איננו מאמין לגמרי באמונה היהודית וגם איננו משוכנע באמת שבנצרות. הוא רצה להתפטר מיד ממשרתו אבל אשתו התנגדה מאוד ואמרה: “לעולם לא אהיה נוצרייה".

 

הגיע חג הפסח והרב פרשמן הכין דרשה מיוחדת לאירוע. הקטע שבחר לדבר עליו היה בראשית מט 10. במהלך כתיבת הדרשה השתלטו עליו הספקות עד כדי כך שהוא החליט שלא לדרוש את הדרשה שלו. הוא קרא לאשתו ואמר לה שהוא מאמין שישוע הוא המשיח. היא פרצה בבכי והתייפחה מרה והילדים הגדולים יותר הצטרפו אליה כששמעו על המתרחש. הייתה אווירה של קינה ואבל והרב עצמו התייפח. הוא לא היה מסוגל לשאת באומללות שהמיט על משפחתו ולכן עזב את הבית ויצא למקום מבודד. הרחק מעין רואה כשהוא אבל ומיוסר נפש השליך את עצמו על הארץ וזעק בקול גדול לאלוהים, אבל לא הייתה לו שום נחמה ובלב כבד חזר הביתה. בלא לומר מילה למשפחתו המתייפחת הוא עלה לחדרו, התפלל שוב וקרא שוב בכתבי הקודש. כשהתעורר הוא היה נחוש בדעתו להתפטר אבל שוב חסר לו האומץ והוא דחה את התפטרותו שוב.

 

לבסוף הגיע היום שלפני חג הפסח. שוב הוא התפלל ועיין בבראשית מט 10 ואחר כך קרא את ישעיה נג ופתאום הוא השתכנע כליל שישוע הוא המשיח המיוחל. בלא כל היסוס הוא כתב את מכתב ההתפטרות שלו ושלח אותו לנשיא העדה.

 

עכשיו פרצה הסערה במלוא עוזה. אשתו וילדיו רצו לחגוג את הפסח כרגיל אבל הוא לא רצה לחגוג את החג בכלל. היהודים הודיעו שהרב יצא מדעתו ושהוא מסוכן ופיתו את אשתו ואת ילדיו לעזוב אותו. ידידיו עזבו אותו והתרחקו ממנו ונפוצה שמועה שהוא קיבל עשרת אלפים דולר כדי לזנוח את אמונתו. הגרוע מכל הוא שלרב פרשמן עוד לא הייתה הארה מלאה. הוא האמין שישוע הוא המשיח, אבל לא ידע דבר על ההצדקה או הישועה שבאמונה ולא הייתה לו הבנה ברורה שהוא חוטא בעיני אלוהים וזקוק ללב חדש. הוא האמין במחשבותיו אבל לא בלבו. מנהיגי קהילות וחברי קהילה רבים בקוובק ביקרו אצלו אבל הוא נותר שרוי בחשכה.

 

המצב הזה נמשך כמה שבועות. שוב הוא למד את ספר הבריתות בשקידה רבה, הלך לכנסיות מפלגים שונים ודרש את פני אלוהים בתפילה מכל לבו.

 

לילה אחד בשעה שזעק לאלוהים בתפילה עמוקה וכנה והתייסר מאוד, הוא הבין בבירור שהוא חוטא אובד שאיננו ראוי לדבר מלבד הרשעה. בייאוש עמוק הוא זעק: “אלוהים, הושיעני, אני אובד" והבין שאין כל תקווה מלבד במשיח. בו ברגע נסו הצללים והמשא נגול מעל נפשו הטרודה. התפילה פינתה את מקומה להלל ושינוי מופלא התחולל בו. הוא נולד מחדש.

 

מיד התחיל פרשמן לספר לאנשים אחרים על מה שעשה אלוהים עבורו. הוא התחיל עם המשפחה שלו. אשתו לא מיהרה להאמין, אבל הסכימה להצטרף אליו לכנסייה. בני משפחתו למדו את הברית החדשה והאמינו, ובזה אחר זה קיבלו את דבר הצלב כפי שאלוהים גילה אותו וכפי שמלמדת הברית החדשה.

 

הרב צ'ארלס פרשמן, אשתו ושבעת ילדיהם נטבלו בכנסייה בקוובק. מנהיגי כנסיות מפלגים אחרים היו במקום והשתתפו באירוע יוצא הדופן, לעיניהם של נוצרים רבים וגם חלק מחברי הקהילה היהודית שהרב פרשמן עמד בראשה במשך שלוש שנים לפני שנטבל.

 

במשך תקופה מסוימת היה צ'ארלס מרצה על נושאים יהודיים, ואחר כך התמנה לשליח בכנסייה  בקנדה. הוא הוסמך לכהונתו ושירת את האדון בנאמנות עד יום מותו. הקהילות שייסד היו בעיקר בהמילטון שבאונטריו ובסביבתה. אנשים רבים האמינו במשיח בזכותו, ביניהם גם יהודים.

 

תפארת ישראל

 לחץ כאן כדי לקרוא יותר עדויות של רבנים 

לחץ כאן לקריאת האוטוביוגרפיה באנגלית של הרב פרשמן